פסק-דין בתיק תע"א 11827-09

1.     לפנינו תביעה ובה עותר התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, לחייבה לשלם לו תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה. ככלל מכחישה הנתבעת את זכאות התובע, ואף מעלה טענת קיזוז.

המסגרת העובדתית

2.     בשנת 1993, לאחר שהתובע השתחרר מהשירות הצבאי הוא החל לעבוד בחברת החשמל לישראל בע"מ - במחלקת תשתיות באגף מערכות מידע בחיפה, באמצעות קבלן למתן שירותי תכנות. ביום 1.11.95 החל התובע להיות מועסק בחברת חשמל בתפקידו הנ"ל באמצעות הנתבעת העוסקת, בין היתר, במתן שירותים שונים לחברת החשמל ובכללם שירותי תכנות. אין חולק כי בשלב מסויים, שנים רבות עוד קודם לסיום קשר העבודה בין הצדדים, הועסק התובע באמצעות הנתבעת בתכנות.

3.     התובע הועסק באמצעות חוזי העסקה שחודשו מעת לעת. מביניהם, החוזה הראשון שהוצג לבית הדין הוא חוזה העסקה מיום 10.7.02 לתקופה של שלוש שנים (להלן - הסכם 2002). במסגרת הסכם 2002 עוגנה הסכמת התובע לפתח ולתחזק את אתר האינטרנט של הנתבעת (להלן - האתר) בהיקף של לפחות 20 שעות חודשיות, מעבר למשרתו הרגילה, שיבוצעו מביתו. עוד הוסכם כי בתוספת השכר שניתנה לתובע מגולמת העבודה לצורך האתר. יצויין כי הלכה למעשה כבר משנת 2000 וביוזמת התובע הוקם האתר, מבלי שדווח על שעות עבודתו ומבלי שקיבל תמורה מיוחדת בגין כך.

4.     בשנת 2002 לערך, עבר התובע לעבוד בחברת החשמל בתל אביב. בתקופה מסויימת הוא המשיך להתגורר בחיפה . לאחר מכן (לאחר גירושיו הראשונים ), עבר התובע להתגורר במרכז - תחילה ביישוב אזור, והחל מסוף 2004 - בגבעתיים. הצדדים נחלקו בשאלה האם, בין לבין או במקביל, התגורר התובע במושב ערוגות - מושב בו גדל ובו יש להוריו משק חקלאי.

5.     בתום תקופת הסכם 2002 (יולי 2004) ניהלו הצדדים משא ומתן, וכעבור כשלושה חודשים, ביום 17.10.04, נחתם הסכם עבודה חדש גם הוא לתקופה של שלוש שנים (להלן - הסכם 2004) . במסגרת הסכם 2004 הוסכם על עליה מדורגת בשכר היסוד, כך שמחודש 7/06 הוא יעמוד על סך של 8,500 ש"ח. כמו כן הוסכם על תשלום תמריץ, שישולם לפי שיקול דעת הנתבעת, וזאת עד לסכום של 2,500 ש"ח. על מהותו של רכיב התמריץ חלוקים הצדדים. גם בהסכם 2004 הוסכם כי בתוספת השכר מגולמת העבודה לצורך האתר. ביום 1.11.04 העמידה הנתבעת לרשות התובע רכב צמוד, תחת תשלום אחזקת רכב. לשם כך נחתם הסכם .

6.     בתום הסכם 2004 דרש התובע תוספת לשכרו, אך נדחה על ידי הנתבעת. ביום 9.10.08 פנה התובע למר אבי אלפו - בעלים ומנהל הנתבעת, ביחד עם רעייתו גב' שושנה אלפו - כדלהלן:

"בהמשך לשיחתנו האחרונה בתאריך 7/10/2008 הייתי תחת הרושם כי התוספת המדוברת לשכרי בחודש אוקטובר ואילך הינו פועל יוצא להסכמה ביננו בנוגע לשכר החדש (15,000) ש"ח ואין המדובר במקדמה כלשהי או תוספת חד פעמית לשכרי. בשל אי הבהירות וכפועל יוצא מכך שבמשך יותר משנה, ועל אף בקשתי, איני חתום על חוזה עם החברה אבקשך לבהיר עניין זה ולהסביר מהי התוספת המדוברת וכן מתי אוכל לקבל את חוזה העבודה המוזכר לעיל.

אבקש את טיפולך בעניין זה בכדי שנוכל לחזור לפעילות רציפה ומסודרת..."

מענה לפניה הנ"ל לא ניתן, גם לא לתזכורת מיום 22.10.08 ששלח התובע למר אלפו. מאותו שלב, כהגדרת התובע, "לא הי[ת] ה שום תקשורת ביני לבין המעסיק" .

7.     כעולה מעדות התובע, משענין ההעלאה בשכר לא הוסדר, נוצר נתק בינו לבין הנתבעת ולא היתה "שום תקשורת ביני לבין המעסיק" .

8.     ביום 1.10.09 קיבלה הנתבעת מב"כ התובע מכתב ובו מודיע התובע לנתבעת על התפטרותו מהעבודה החל מיום 31.10.09 (להלן - מכתב ההתפטרות). התובע נימק את התפטרותו בשלושה טעמים: העתקת מקום מגוריו למושב ערוגות שהוא ישוב חקלאי; אי חידוש חוזה העבודה למרות בקשותיו מחודש אוקטובר 2008 ובניגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002 (להלן - חוק הודעה לעובד); אי תשלום לקרן פנסיה כמתחייב מצו ההרחבה הכללי.

9.     ביום 21.10.09 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע כך:

"1. מרשתי דוחה בזאת  מכל וכל את טענות ודרישות מרשך.

2.    עם תום התקופה המנויה בהסכם ההעסקה מיום 17/10/04 המשיך מרשך בעבודתו אצל מרשנו באותם התנאים.

       בשלב מסוים דרש מרשך לשנות את תנאי ההתקשרות ולהעלות את שכרו בשיעור של כ-50%. דרישה זו נדחתה ע"י מרשתנו.

3.    מרשתנו הבהירה למרשך כי היא מעוניינת בהמשך העסקתו באותם התנאים המופיעים בהסכם ההעסקה והיא נכונה לכך אף כעת.

4.    כתובתו העיקרית של מרשך במשך של השנים הייתה במושב ערוגות ולפיכך ברי כי לא חלות לגביו הוראות סעיף 8 (2) לחוק פיצויי פיטורין.

5.    אף הטענה בעניין אי תשלום לקרן פנסיה נדחית. מרשתנו פנתה אל מרשך פעמים רבות בבקשה לעדכן את השכר ולהפריש לקרנות הפנסיה כנדרש, אך מרשך הוא שסירב לכך בתוקף. מכל מקום מרשתנו נכונה להסדיר את הנושא בכל עת (לרבות רטרואקטיבית). "